מצב של אמנוריאה (העדר וסת) יכול להיות ראשוני או משני.

אמנוריאה ראשונית - העדר וסת עד גיל 13-14, ללא הופעת סימני מין משניים, או היעדר וסת עד גיל 16 בנוכחות סימני מין משניים.

אמנוריאה שניונית - העדר וסת במשך 6 חודשים רצופים, או במשך 3 מחזורים רצופים אצל אישה שהמחזור החודשי שלה היה סדיר קודם לכן.

​

לפני שמאבחנים מצב של אמנוריאה יש לשלול תחילה את המצבים הבאים 

• טרום גיל ההתבגרות - אברי המערכת עדיין לא מפותחים.

• הריון - בתחילת ההריון יש רמות גבוהות של פרוגסטרון המעכבות במשוב שלילי את LH ו- FSH.

• הנקה - בזמן הנקה יש רמות גבוהות של פרולקטין (הורמון המעודד ייצור חלב) המעכבות את ההיפופיזה וההיפותלמוס.

• גיל המעבר (לאחר תקופת הפריון- מנאפאוזה) - בגיל 50-55 מפסיקות השחלות להגיב להורמון FSH ורמתו עקב כך עולה ובמקביל חלה ירידה באסטרוגן ולכן רירית הרחם אינה מתעבה.

​

הגורמים לאמנוריאה ראשונית

שיבוש ציר ההיפותלמוס היפופיזה - מצבי לחץ נפשי, פעילות גופנית רבה ומוגזמת, חבלה, זיהום בהיפופיזה או אי תקינות אנטומית. עקב כך נפגע תהליך הפרשת ההורמונים: GNRH, LH ו- FSH.

חוסר התפתחות השחלות מלידה - במצב זה לא יהיו ביציות ולא תהיה הפרשה של אסטרוגן ופרוגסטרון. ללא אלו אין שינויים ברירית הרחם ואין מחזור חודשי.

רחם ותעלת הלידה - העדר רחם / צוואר רחם, מחיצות רוחביות בנרתיק (מולד), חסימה של קרום הבתולין, תסמונת טרנר. כאשר במהלך ההתפתחות אין היווצרות של המבנים האנטומיים כגון רחם, חצוצרות וצוואר רחם ואף על פי שיש שחלות וביציות, יהיה מצב של אל וסת שכן ללא רחם לא יהיה דימום וסתי וכן בעיות אנטומיות כגון חסימות ומחיצות המונעות את יציאת הדימום הוסתי.

טרום גיל ההתבגרות - בשלב זה עדיין לא מופרשים הורמוני הרבייה מההיפותלמוס, היפופיזה והשחלות וכמו כן אברי המערכת עדיין לא מפותחים.

​

גורמים לאמנוריאה שניונית

שיבוש ציר ההיפותלמוס היפופיזה - 

• מצבי עקה ולחץ נפשי - גורמים להפחתה או להפרשה מוגברת של GNRH, LH, FSH.

• פעילות גופנית רבה ומוגזמת - גורמת למאזן אנרגיה שלילי, ולשיבוש הציר ההורמונלי.

• הפרעות אכילה ומשקל - אנורקסיה נרווזה, בולימיה, דיאטה ורזון קיצוני, תת תזונה ותזונה לא מספקת, גורמת למאזן אנרגיה שלילי ולמחסור בחומרי בנין הנחוצים לבניית הורמוני המין.

• הפסקה בנטילת הגלולות - שימוש בגלולות יכול לגרום לרירית הרחם להיות דקה עד למצב של היעדר וסת ולהפרעה בציר ההורמונלי.

עודף בייצור פרולקטין - כאשר רמות הפרולקטין בדם עולות מעבר לרמה התקינה, הדבר מעכב את ההפרשה של GNRH וגורם לדיכוי הציר ההורמונלי ולרמות נמוכות של LH ו- FSH וכך להעדר ביוץ.​

סיבות הנובעות מאי תפקוד השחלות - כמו הופעה מוקדמת של סימני גיל המעבר, אי ספיקה שחלתית מוגברת ותסמונת השחלות הפוליציסטיות.

סיבות הנובעות מפגיעות ברחם ובתעלת הלידה - הידבקויות בחלל הרחם, תסמונת אשרמן וחסימה של צוואר הרחם עקב זיהום או גידול.

בלוטת התריס - רמות גבוהות או נמוכות של הורמוני בלוטת התריס. בתת פעילות בלוטת התריס קיימת הפרשה מוגברת של הורמון ה-TRH מהמוח, אשר מגביר באופן משמעותי את הפרשת הפרולקטין, גורם לרמת פרולקטין גבוהה בדם שמונעת ביוץ או עלולה לקצר את זמן ההתפתחות של הגופיף הצהוב וכך לגרום לשלב לוטאלי קצר.

שימוש בהתקן תוך רחמי.

שימוש בתרופות המעלות רמות דופמין - נוגדי דיכאון, תרופות אנטי פסיכוטיות, כימותרפיה ותרופות המכילות סטרואידים כגון נוגדי אלרגיה.

אנמיה - הפרעה בייצור כדוריות דם אדומות, עקב רמות נמוכות של ברזל או B12, גורמות לדימום מועט עד להעדר וסתות.

​

אבחנה

בדיקות דם הורמונליות (פרופיל הורמונלי) - בדיקת הריון (HCG), תפקודי בלוטת התריס (TSH, T4, T3), תפקוד שחלתי (FSH, LH, אסטרוגן ופרוגסטרון), רמות פרולקטין, רמות אנדרוגנים (טסטוסטרון ונגזרותיו, DHEA), אנמיה (ספירת כדוריות דם אדומות, ברזל, פריטין).

רנטגן CT ואולטרה-סאונד- על מנת לשלול גידולים, הפרעות אנטומיות, מחיצות והידבקויות או נוכחות של ציסטות העלולות להשפיע על השלבים השונים במחזור החודשי.

​

טיפול קונבנציונלי

ברוב הפעמים, הקו הטיפולי הראשון יהיה מתן גלולות למניעת הריון או טיפולים הורמונליים חלופיים, נגזרות שונות של אסטרוגן (בעיקר בגיל ההתבגרות), על מנת לאזן את רמות ההורמונים ולהחזיר את המחזור החודשי. אם הסיבה לאמנוריאה ברורה לרופא/ה ייתכן מענה טיפולי גם לשורש הבעיה.

​

​

​

​

​

הטיפול הנטורופתי באמנוריאה מתרכז בגורם העיקרי לאל וסת. בכדי לאתר את שורש הבעיה יש צורך בבדיקות מעבדה ובסקירת מערכות מעמיקה, על מנת לזהות את התסמינים המרמזים על הגורם האפשרי:

​

תת פעילות בלוטת התריס - עייפות, עלייה במשקל, דיכאון, דכדוך, חוסר סבלנות, קור, עצירות, שיער שביר ונושר, רעד בגפיים, חיוורון וחולשה כללית.

יתר פעילות בלוטת התריס- רזון, לחץ דם גבוה, חום, חרדה, דופק לב מהיר, חוסר סבלנות, שלשולים, עצבנות, רעד בגפיים.

עודף אנדרוגנים (הורמונים זכריים)- אקנה, שיעור יתר, העמקת הקול.

חסר באסטרוגן- גלי חום, יובש בנרתיק, יובש כללי בגוף, הפרעות ונדודי שינה, העדר חשק מיני.

הפרעות בציר היפותלמוס היפופיזה- נוכחות של מצבי סטרס ולחץ מתמשכים ופעילות גופנית מאומצת.

הפרעות משקל- רזון ודיאטות קיצוניות, BMI נמוך או גבוה, מחסור במסת שומן ורכיבי תזונה מהותיים.

שימוש בתרופות- נוגדי חרדה ודיכאון, כימותרפיה, סטרואידים ונוגדי אלרגיה.

נערות בגיל ההתבגרות- יישאלו על תסמינים הקשורים בקצב התפתחות סימני המין כגון: התפתחות השדיים, שלבי התפרצויות הגדילה, נוכחות של שיער בבית השחי ובערווה.

​

תזונה

המלצות לשינויים בתזונה בהתמודדות עם אמנוריאה כוללות אכילה של כל אבות המזון ביחסים המתאימים לכל אחת לפי מבנה גופה ואופן פיזור השומן בגוף. הדגשים התזונתיים ישמרו על ערכי BMI תקינים ויכללו מקורות איכותיים לחומצות שומן איכותיות כמו אומגה 3, מזונות פיטואסטרוגנים ובין היתר מקורות לברזל, ויטמין E, אבץ, ויטמיני B,  וחומצה פולית.

​

צמחי מרפא

הטיפול הצמחי יכלול צמחים המעודדים ביוץ, בניית רירית הרחם, איזון הורמונלי, זרימת דם לאזור השחלות והרחם, הנעת הרחם ומקדמי אסטרוגן. מעבר לכך הצמחים שיבחרו יוכוונו לטפל בשורש הבעיה כאשר כל מקרה ייבחן לגופו; צמחים הממריצים את בלוטת התריס, נוגדי אנמיה, מפחיתים ייצור חלב ומורידים רמות פרולקטין, תמיכה בציר ההורמונלי ובהפרעות במצב הרוח (סטרס מתמשך). בנוסף נשלב צמחים המעודדים פעילות תקינה של הכבד, כיוון שלכבד תפקיד חשוב במטבוליזם של הורמוני המין.

​

תוספי תזונה

לרוב תוספי התזונה הקשורים באמנוראיה הם: ויטמיני B באופן כללי ו- B12 בפרט (הנחוץ לביוץ תקין ולתקינותה של הרירית), אומגה 3 (במידה ובדיקות הדם יראו רמות גבוהות של מדדי הדלקת), ברזל (רק במידה ויש חוסר) ויטמין D. חשוב להדגיש שבטיפול תמיד נעדיף להשיג את הרכיבים התזונתיים הנדרשים דרך התזונה והשימוש בתוספי התזונה יעשה אך ורק במידת הצורך ובמידה ונמצאו חוסרים בבדיקות הדם או במידה ויתגלו מופעים קליניים.

​

פעילות גופנית

פעילות גופנית מאומצת ורבה הנמשכת לאורך זמן, עלולה לגרור אחריה פגיעה במאזן ההורמונלי הרגיש להשפעות של מערכת העצבים. כלומר, פעילות גופנית מאומצת מדי לעתים נחווית לגוף ולמערך העצבי כמצב לחץ חריף הדורש צריכה אנרגטית קלורית גבוהה. כך שמעבר לירידה קלורית מתמשכת ולפגיעה במסת השומן הנחוצה לייצור ההורמונים, ישנה גם פגיעה עצבית המשפיעה על הפרשת ההורמונים מהמוח לשחלות ומכאן רמות נמוכות של LH ,FSH, אסטרוגן ופרוגסטרון. מעבר לשיבוש הציר ההורמונלי, ישנה עליה ברמות הקורטיזול (הורמון הסטרס), ירידה ברמות הסרוטונין ומכאן הפרעות במצב הרוח (דכדוך ודיכאון) ושיבוש של מנגנון הרעב והשובע (גרלין ולפטין).

חשוב לי להבהיר כי פעילות גופנית ואימוץ אורח חיים ספורטיבי זה דבר נפלא ומבורך ויש מקום לשלב כל סוג אימון או ענף ספורט שהוא ואין כל סיבה להפסיק בפעילות שאוהבים. עם זאת חשוב שהפעילות הגופנית תהיה מותאמת לגופה של האישה ולצריכת האנרגיה היומית.